<h1>פירוש לרבינו שרירא גאון — נדפס במדרש תנחומא ס"פ מצורע</h1>
<h2>דף עב:</h2>
אחד עשר יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. פרוש, כי ההלכה המסורה למשה מסיני כך היא, בתחלת ראיתה נדה כל אשה דינה להיות סופרת כל ימיה מתחלת ראיתה דם שבעת ימי נדה. ואחר אלו שבעת ימי נדה אחד עשר ימים, ונקראים ימי זיבה. ואחר אלו אחד עשר יום שהן ימי זיבה, חוזרת לשבעת ימי נדה. ואחריהן אחד עשר ימי זיבה. וחוזרת חלילה. וכן ראוי להיות סופרת כענין הזה כל ימיה. ואלו שבעת ימי נדה, בין אם ראתה יום אחד או אפלו שעה אחת, או אפלו ראתה שבעת ימי נדה כלן, לערב טובלת ומתרת לבעלה, ואינה צריכה נקיים, שנאמר (ויקרא ט"ו) שבעת ימים תהיה בנדתה, תהיה בנדתה כל שבעה (תו"כ שם). אבל אלו אחד עשר יום שבין נדה לנדה, איזה יום מהן ראתה דם, שומרת יום כנגד יום, וזו היא זבה קטנה. ואם לא ראתה ביום השני, טובלת וטהורה. ואם ראתה גם ביום השני, שומרת יום כנגד שני ימים שראתה. ואם לא ראתה ביום השלישי, טובלת וטהורה. ואם ראתה גם ביום השלישי שומרת. ראתה שלשה ימים רצופין, הרי היא זבה גדולה וצריכה שתשב אחר שנסתלק הדם ממנה שבעת ימים שלמים מעת לעת נקיים, ויום שפוסקת דמה אינה סופרתו למנין נקיים. וזה הדין בימי זיבה, כל יום אחד שראתה, סופרת יום כנגדו. וכן לשני ימים, שומרת להם יום אחד, ראתה שלשה ימים רצופים, שומרת שבעה ימים.
